Bado hakuna tafsiri kwa lugha hii; English inaonyeshwa.
2
1
וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃
And in the second year of the reign of Nebuchadnezzar, Nebuchadnezzar dreamed dreams; and his spirit was troubled, and his sleep broke from him.
2
וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּ֠לֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
Then the king commanded to call the magicians, and the enchanters, and the sorcerers, and the Chaldeans, to tell the king his dreams. So they came and stood before the king.
3
וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם׃
And the king said unto them: ‘I have dreamed a dream, and my spirit is troubled to know the dream.’
4
וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א (לעבדיך) [לְעַבְדָ֖ךְ] וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃
Then spoke the Chaldeans to the king in Aramaic: ‘O king, live for ever! tell thy servants the dream, and we will declare the interpretation.’
5
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר (לכשדיא) [לְכַשְׂדָּאֵ֔י] מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן׃
The king answered and said to the Chaldeans: ‘The thing is certain with me; if ye make not known unto me the dream and the interpretation thereof, ye shall be cut in pieces, and your houses shall be made a dunghill.
6
וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי׃
But if ye declare the dream and the interpretation thereof, ye shall receive of me gifts and rewards and great honour; only declare unto me the dream and the interpretation thereof.’
7
עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה׃
They answered the second time and said: ‘Let the king tell his servants the dream, and we will declare the interpretation.’
8
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא׃
The king answered and said: ‘I know of a truth that ye would gain time, inasmuch as ye see the thing is certain with me,
9
דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ (הזמנתון) [הִזְדְּמִנְתּוּן֙] לְמֵאמַ֣ר קׇֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְֽאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי׃
that, if ye make not known unto me the dream, there is but one law for you; and ye have agreed together to speak before me lying and corrupt words, till the time be changed; only tell me the dream, and I shall know that ye can declare unto me the interpretation thereof.’
10
עֲנ֨וֹ (כשדיא) [כַשְׂדָּאֵ֤י] קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כׇּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכׇל־חַרְטֹ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי׃
The Chaldeans answered before the king, and said: ‘There is not a man upon the earth that can declare the king’s matter; forasmuch as no great and powerful king hath asked such a thing of any magician, or enchanter, or Chaldean.
11
וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאׇחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃
And it is a hard thing that the king asketh, and there is none other that can declare it before the king, except the gods, whose dwelling is not with flesh.’
12
כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
For this cause the king was angry and very furious, and commanded to destroy all the wise men of Babylon.
13
וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה׃ {ס}
So the decree went forth, and the wise men were to be slain; and they sought Daniel and his companions to be slain.
14
בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃
Then Daniel returned answer with counsel and discretion to Arioch the captain of the king’s guard, who was gone forth to slay the wise men of Babylon;
15
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל׃
he answered and said to Arioch the king’s captain: ‘Wherefore is the decree so peremptory from the king?’ Then Arioch made the thing known to Daniel.
16
וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ {ס}
Then Daniel went in, and desired of the king that he would give him time, that he might declare unto the king the interpretation.
17
אֱדַ֥יִן דָּנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָ֠ה מִֽישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע׃
Then Daniel went to his house, and made the thing known to Hananiah, Mishael, and Azariah, his companions;
18
וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֽוֹבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
that they might ask mercy of the God of heaven concerning this secret; that Daniel and his companions should not perish with the rest of the wise men of Babylon.
19
אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣א גְלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃
Then was the secret revealed unto Daniel in a vision of the night. Then Daniel blessed the God of heaven.
20
עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד עָלְמָ֑א דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא׃
Daniel spoke and said: Blessed be the name of God From everlasting even unto everlasting; For wisdom and might are His;
21
וְ֠ה֠וּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חׇכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה׃
And He changeth the times and the seasons; He removeth kings, and setteth up kings; He giveth wisdom unto the wise, And knowledge to them that know understanding;
22
ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א (ונהירא) [וּנְהוֹרָ֖א] עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא׃
He revealeth the deep and secret things; He knoweth what is in the darkness, And the light dwelleth with Him.
23
לָ֣ךְ ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא׃
I thank Thee, and praise Thee, O Thou God of my fathers, w Who hast given me wisdom and might, And hast now made known unto me what we desired of Thee; For Thou hast made known unto us the king’s matter.
24
כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃ {ס}
Therefore Daniel went in unto Arioch, whom the king had appointed to destroy the wise men of Babylon; he went and said thus unto him: ‘Destroy not the wise men of Babylon; bring me in before the king, and I will declare unto the king the interpretation.’
25
אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע׃
Then Arioch brought in Daniel before the king in haste, and said thus unto him: ‘I have found a man of the children of the captivity of Judah, that will make known unto the king the interpretation.’
26
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר (האיתיך) [הַֽאִיתָ֣ךְ] כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ׃
The king spoke and said to Daniel, whose name was Belteshazzar: ‘Art thou able to make known unto me the dream which I have seen, and the interpretation thereof?’
27
עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
Daniel answered before the king, and said: ‘The secret which the king hath asked can neither wise men, enchanters, magicians, nor astrologers, declare unto the king;
28
בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃ {ס}
but there is a God in heaven that revealeth secrets, and He hath made known to the king Nebuchadnezzar what shall be in the end of days. Thy dream, and the visions of thy head upon thy bed, are these:
29
(אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא׃
as for thee, O king, thy thoughts came [into thy mind] upon thy bed, what should come to pass hereafter; and He that revealeth secrets hath made known to thee what shall come to pass.
30
וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחׇכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כׇּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע׃ {ס}
But as for me, this secret is not revealed to me for any wisdom that I have more than any living, but to the intent that the interpretation may be made known to the king, and that thou mayest know the thoughts of thy heart.
31
(אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקׇבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל׃
Thou, O king, sawest, and behold a great image. This image, which was mighty, and whose brightness was surpassing, stood before thee; and the appearance thereof was terrible.
32
ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ׃
As for that image, its head was of fine gold, its breast and its arms of silver, its belly and its thighs of brass,
33
שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי (מנהון) [מִנְּהֵין֙] דִּ֣י פַרְזֶ֔ל (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֖ין] דִּ֥י חֲסַֽף׃
its legs of iron, its feet part of iron and part of clay.
34
חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן׃
Thou sawest till that a stone was cut out without hands, which smote the image upon its feet that were of iron and clay, and broke them to pieces.
35
בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכׇל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א ׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כׇּל־אַרְעָֽא׃
Then was the iron, the clay, the brass, the silver, and the gold, broken in pieces together, and became like the chaff of the summer threshing-floors; and the wind carried them away, so that no place was found for them; and the stone that smote the image became a great mountain, and filled the whole earth.
36
דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא׃
This is the dream; and we will tell the interpretation thereof before the king.
37
(אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתׇקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ׃
Thou, O king, king of kings, unto whom the God of heaven hath given the kingdom, the power, and the strength, and the glory;
38
וּבְכׇל־דִּ֣י (דארין) [דָֽיְרִ֣ין] בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁ֠א חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכׇלְּה֑וֹן (אנתה) [אַ֨נְתְּ־]ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא׃
and wheresoever the children of men, the beasts of the field, and the fowls of the heaven dwell, hath He given them into thy hand, and hath made thee to rule over them all; thou art the head of gold.
39
וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אׇחֳרִ֖י (ארעא) [אֲרַ֣ע] מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ (תליתיא) [תְלִיתָאָ֤ה] אׇחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכׇל־אַרְעָֽא׃
And after thee shall arise another kingdom inferior to thee; and another third kingdom of brass, which shall bear rule over all the earth.
40
וּמַלְכוּ֙ (רביעיה) [רְבִ֣יעָאָ֔ה] תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי־מְרָעַ֥ע כׇּל־אִלֵּ֖ן תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ׃
And the fourth kingdom shall be strong as iron; forasmuch as iron breaketh in pieces and beateth down all things; and as iron that crusheth all these, shall it break in pieces and crush.
41
וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א (מנהון) [מִנְּהֵ֞ן] חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֣ין] פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא׃
And whereas thou sawest the feet and toes, part of potters’clay, and part of iron, it shall be a divided kingdom; but there shall be in it of the firmness of the iron, forasmuch as thou sawest the iron mixed with miry clay.
42
וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א (מנהון) [מִנְּהֵ֥ין] פַּרְזֶ֖ל (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֣ין] חֲסַ֑ף מִן־קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙ תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥א תְבִירָֽה׃
And as the toes of the feet were part of iron, and part of clay, so part of the kingdom shall be strong, and part thereof broken.
43
(די) [וְדִ֣י] חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֺן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא־לֶהֱוֺ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא׃
And whereas thou sawest the iron mixed with miry clay, they shall mingle themselves by the seed of men; but they shall not cleave one to another, even as iron doth not mingle with clay.
44
וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אׇחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כׇּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא׃
And in the days of those kings shall the God of heaven set up a kingdom, which shall never be destroyed; nor shall the kingdom be left to another people; it shall break in pieces and consume all these kingdoms, but it shall stand for ever.
45
כׇּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּ֠קֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃ {ס}
Forasmuch as thou sawest that a stone was cut out of the mountain without hands, and that it broke in pieces the iron, the brass, the clay, the silver, and the gold; the great God hath made known to the king what shall come to pass hereafter; and the dream is certain, and the interpretation thereof sure.’
46
בֵּ֠אדַ֠יִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ׃
Then the king Nebuchadnezzar fell upon his face, and worshipped Daniel, and commanded that they should offer an offering and sweet odours unto him.
47
עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א דְנָֽה׃
The king spoke unto Daniel, and said: ‘Of a truth it is, that your God is the God of gods, and the Lord of kings, and a revealer of secrets, seeing thou hast been able to reveal this secret.’
48
אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כׇּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַ֨ב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כׇּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
Then the king made Daniel great, and gave him many great gifts, and made him to rule over the whole province of Babylon, and to be chief prefect over all the wise men of Babylon.
49
וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא׃ {פ}
And Daniel requested of the king, and he appointed Shadrach, Meshach, and Abed-nego, over the affairs of the province of Babylon; but Daniel was in the gate of the king.
And Daniel requested of the king, and he appointed Shadrach, Meshach, and Abed-nego, over the affairs of the province of Babylon; but Daniel was in the gate of the king.
Miqra according to the Masorah · Leseni: CC BY-SA · Chanzo
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · Leseni: Public Domain · Chanzo
Neno kwa neno (Hebrew → English · Strong’s)
- כָּלkôlthe whole
- קֳבֵ֣לqᵉbêlin front of
- דְּנָ֗הdênthis
- דָּֽנִיֵּאל֙DânîyêʼlDanijel
- עַ֣לʻălalto enter
- עַלʻalabove
- אַרְי֔וֹךְʼĂryôwkArjok
- דִּ֚יdîythat
- מַנִּ֣יmᵉnâʼto count
- מַלְכָּ֔אmeleka king
- לְהוֹבָדָ֖הʼăbadto wander away
- לְחַכִּימֵ֣יchakkîymwise
- בָבֶ֑לBabelBabel
- אֲזַ֣לʼăzalto depart
- וְכֵ֣ןkênso
- אֲמַרʼămarto say
- לֵ֗הּ
- לְחַכִּימֵ֤יchakkîymwise
- בָבֶל֙BabelBabel
- אַלʼalnot
- תְּהוֹבֵ֔דʼăbadto wander away
- הַעֵ֨לְנִי֙ʻălalto enter
- קֳדָ֣םqŏdâmbefore
- מַלְכָּ֔אmeleka king
- וּפִשְׁרָ֖אpᵉsharan interpretation
- לְמַלְכָּ֥אmeleka king
- אֲחַוֵּֽאchăvâʼto show
Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).
Daniel 2:24 in every translation
עברית · Miqra according to the Masorah
כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃ {ס}
Leseni: CC BY-SA
English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)
Therefore Daniel went in unto Arioch, whom the king had appointed to destroy the wise men of Babylon; he went and said thus unto him: ‘Destroy not the wise men of Babylon; bring me in before the king, and I will declare unto the king the interpretation.’
Leseni: Public Domain
עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃ (ס)
Leseni: Public Domain
עברית · Tanach with Text Only
כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא
Leseni: Public Domain
עברית · Tanach with Nikkud
כָּל־קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל־אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל אֲזַל וְכֵן אֲמַר־לֵהּ לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל־תְּהוֹבֵד הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא׃
Leseni: Public Domain
English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein
Thereupon, Daniel went in to Aryoch, whom the king had ordained to destroy the wise men of Bavel. He went and said thus to him: Do not destroy the wise men of Bavel. Bring me in before the king, and I will tell the king the interpretation.
Leseni: CC BY
ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]
פֿון װעגן דעם איז דניאל אַרױפֿגעגאַנגען צו אַריוֹכן, װעמען דער מלך האָט געשטעלט אומצוברענגען די חכמים פֿון בבֿל; ער איז געקומען און האָט צו אים אַזױ געזאָגט: זאָלסט ניט אומברענגען די חכמים פֿון בבֿל; פֿיר מיך אַרױף פֿאַר דעם מלך, און איך װעל זאָגן דעם מלך דעם פּיתרון.
Leseni: Public Domain
עברית · Biblical Aramaic into Hebrew, Rabbi Dan Be'eri, 2004
בְּעִקְבוֹת זֹאת דָּנִיֵּאל בָּא אֶל אַרְיוֹךְ, אֲשֶׁר מִנָּה הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד אֶת חַכְמֵי בָבֶל, הָלַךְ וְכָךְ אָמַר לוֹ: אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּשְׁמִיד, הֲבִיאֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִּיד.
Leseni: CC BY-SA
עברית · Tanakh im Beur Chadash, S.L. Gordon, 1933
כָּל־עֻמַּת זֶה דָּנִיֵּאל נִכְנַס אֶל אַרְיוֹךְ, אֲשֶׁר מִנָּה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲבִיד אֶת חַכְמֵי בָבֶל, הָלַךְ וְכֵן אָמַר לוֹ: אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּאֲבֵד, הַכְנִיסֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִידָה.
Leseni: CC BY-SA
Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]
Sur cela, Daniel se rendit auprès d’Arioc, que le roi avait chargé d’exécuter les sages de Babylone; il alla et lui parla de la sorte: "Ne fais point mourir les sages de Babylone: introduis-moi auprès du roi, et je révélerai au roi l’interprétation [de son songe]."
Leseni: Public Domain
Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]
Daraufhin ging Daniel zu Arjoch hinein, den der König bestellt hatte, die Weisen Babels umzubringen; er ging und sprach ihn also an: Die Weisen Babels bringe nicht um; bringe mich vor den König, und die Deutung werde ich dem König eröffnen.
Leseni: Public Domain
Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]
Poste Daniel iris al Arjoĥ, al kiu la reĝo komisiis mortigi la saĝulojn de Babel; li venis, kaj diris al li tiel: Ne mortigu la saĝulojn de Babel, konduku min al la reĝo, kaj mi diros al la reĝo la klarigon.
Leseni: Public Domain
Commentary on Daniel 2:24
Rashi
English
In view of this in view of this, that the secret was revealed to him.
Daniel came in to Arioch He entered Arioch’s premises.
had appointed [as translated,] had appointed.
Do not destroy [as translated,] Do not destroy.
bring me in [as translated,] bring me in.
The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg · Leseni: CC-BY · Full commentary on Sefaria
Ibn Ezra
English
[Daniel 2:24] Kol kovel denah (כָּל־קֳבֵל דְּנָה - Because of this): And he [Daniel] said: “and the interpretation (u'fishra - וּפִשְׁרָא) [I will tell the king]” – [This is stated] in a concise manner (derekh ketzarah - דֶּרֶךְ קְצָרָה). Because it is not possible to interpret except after one makes known the dream. [Therefore, saying "I will tell the interpretation" implicitly includes telling the dream itself first].
Sefaria Community Translation · Leseni: CC0 · Full commentary on Sefaria