II Kings 6:22

The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

Bado hakuna tafsiri kwa lugha hii; English inaonyeshwa.

6

1 וַיֹּאמְר֥וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־אֱלִישָׁ֑ע הִנֵּה־נָ֣א הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים שָׁ֛ם לְפָנֶ֖יךָ צַ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃ And the sons of the prophets said unto Elisha: ‘Behold now, the place where we dwell before thee is too strait for us.

2 נֵלְכָה־נָּ֣א עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ׃ Let us go, we pray thee, unto the Jordan, and take thence every man a beam, and let us make us a place there, where we may dwell.’ And he answered: ‘Go ye.’

3 וַיֹּ֙אמֶר֙ הָאֶחָ֔ד ה֥וֹאֶל נָ֖א וְלֵ֣ךְ אֶת־עֲבָדֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֥י אֵלֵֽךְ׃ And one said: ‘Be content, I pray thee, and go with thy servants.’ And he answered: ‘I will go.’

4 וַיֵּ֖לֶךְ אִתָּ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וַֽיִּגְזְר֖וּ הָעֵצִֽים׃ So he went with them. And when they came to the Jordan, they cut down wood.

5 וַיְהִ֤י הָֽאֶחָד֙ מַפִּ֣יל הַקּוֹרָ֔ה וְאֶת־הַבַּרְזֶ֖ל נָפַ֣ל אֶל־הַמָּ֑יִם וַיִּצְעַ֥ק וַיֹּ֛אמֶר אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י וְה֥וּא שָׁאֽוּל׃ But as one was felling a beam, the axe-head fell into the water; and he cried, and said: ‘Alas, my master! for it was borrowed.’

6 וַיֹּ֥אמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים אָ֣נָה נָפָ֑ל וַיַּרְאֵ֙הוּ֙ אֶת־הַמָּק֔וֹם וַיִּקְצׇב־עֵץ֙ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֔מָּה וַיָּ֖צֶף הַבַּרְזֶֽל׃ And the man of God said: ‘Where fell it?’ And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in thither, and made the iron to swim.

7 וַיֹּ֖אמֶר הָ֣רֶם לָ֑ךְ וַיִּשְׁלַ֥ח יָד֖וֹ וַיִּקָּחֵֽהוּ׃ {פ}
And he said: ‘Take it up to thee.’ So he put out his hand, and took it.

8 וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶל־מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי׃ Now the king of Aram warred against Israel; and he took counsel with his servants, saying: ‘In such and such a place shall be my camp.’

9 וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּי־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים׃ And the man of God sent unto the king of Israel, saying: ‘Beware that thou pass not such a place; for thither the Arameans are coming down.’

10 וַיִּשְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָמַר־ל֧וֹ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וְהִזְהִירֹ֖ה וְנִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְלֹ֥א שְׁתָּֽיִם׃ And the king of Israel sent to the place which the man of God told him and warned him of; and he guarded himself there, not once nor twice.

11 וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶלֶךְ־אֲרָ֔ם עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ And the heart of the king of Aram was sore troubled for this thing; and he called his servants, and said unto them: ‘Will ye not tell me which of us is for the king of Israel?’

12 וַיֹּ֙אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־אֱלִישָׁ֤ע הַנָּבִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר בַּחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ׃ And one of his servants said: ‘Nay, my lord, O king; but Elisha, the prophet that is in Israel, telleth the king of Israel the words that thou speakest in thy bed-chamber.’

13 וַיֹּ֗אמֶר לְכ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְאֶשְׁלַ֖ח וְאֶקָּחֵ֑הוּ וַיֻּגַּד־ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥ה בְדֹתָֽן׃ And he said: ‘Go and see where he is, that I may send and fetch him.’ And it was told him, saying: ‘Behold, he is in Dothan.’

14 וַיִּשְׁלַח־שָׁ֛מָּה סוּסִ֥ים וְרֶ֖כֶב וְחַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּבֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖פוּ עַל־הָעִֽיר׃ Therefore sent he thither horses, and chariots, and a great host; and they came by night, and compassed the city about.

15 וַ֠יַּשְׁכֵּ֠ם מְשָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּצֵ֕א וְהִנֵּה־חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת־הָעִ֖יר וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨אמֶר נַעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַעֲשֶֽׂה׃ And when the servant of the man of God was risen early, and gone forth, behold, a host with horses and chariots was round about the city. And his servant said unto him: ‘Alas, my master! how shall we do?’

16 וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔נוּ מֵאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם׃ And he answered: ‘Fear not: for they that are with us are more than they that are with them.’

17 וַיִּתְפַּלֵּ֤ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּאמַ֔ר יְהֹוָ֕ה פְּקַח־נָ֥א אֶת־עֵינָ֖יו וְיִרְאֶ֑ה וַיִּפְקַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע׃ And Elisha prayed, and said: ‘LORD, I pray Thee, open his eyes, that he may see.’ And the LORD opened the eyes of the young man; and he saw; and, behold, the mountain was full of horses and chariots of fire round about Elisha.

18 וַיֵּרְדוּ֮ אֵלָיו֒ וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֱלִישָׁ֤ע אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר הַךְ־נָ֥א אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּ֖ה בַּסַּנְוֵרִ֑ים וַיַּכֵּ֥ם בַּסַּנְוֵרִ֖ים כִּדְבַ֥ר אֱלִישָֽׁע׃ And when they came down to him, Elisha prayed unto the LORD, and said: ‘Smite this people, I pray Thee, with blindness.’ And He smote them with blindness according to the word of Elisha.

19 וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם אֱלִישָׁ֗ע לֹ֣א זֶ֣ה הַדֶּ֘רֶךְ֮ וְלֹ֣א זֹ֣ה הָעִיר֒ לְכ֣וּ אַחֲרַ֔י וְאוֹלִ֣יכָה אֶתְכֶ֔ם אֶל־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר תְּבַקֵּשׁ֑וּן וַיֹּ֥לֶךְ אוֹתָ֖ם שֹׁמְרֽוֹנָה׃ And Elisha said unto them: ‘This is not the way, neither is this the city; follow me, and I will bring you to the man whom ye seek.’ And he led them to Samaria.

20 וַיְהִי֮ כְּבֹאָ֣ם שֹׁמְרוֹן֒ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהֹוָ֕ה פְּקַ֥ח אֶת־עֵֽינֵי־אֵ֖לֶּה וְיִרְא֑וּ וַיִּפְקַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֖ה בְּת֥וֹךְ שֹׁמְרֽוֹן׃ And it came to pass, when they were come into Samaria, that Elisha said: ‘LORD, open the eyes of these men, that they may see.’ And the LORD opened their eyes, and they saw; and, behold, they were in the midst of Samaria.

21 וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע כִּרְאֹת֖וֹ אוֹתָ֑ם הַאַכֶּ֥ה אַכֶּ֖ה אָבִֽי׃ And the king of Israel said unto Elisha, when he saw them: ‘My father, shall I smite them? shall I smite them?’

22 וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּחַרְבְּךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖ אַתָּ֣ה מַכֶּ֑ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְיֹֽאכְלוּ֙ וְיִשְׁתּ֔וּ וְיֵלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶֽם׃ And he answered: ‘Thou shalt not smite them; hast thou taken captive with thy sword and with thy bow those whom thou wouldest smite? set bread and water before them, that they may eat and drink, and go to their master.’

23 וַיִּכְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְלֹא־יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּדוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
And he prepared great provision for them; and when they had eaten and drunk, he sent them away, and they went to their master. And the bands of Aram came no more into the land of Israel.

24 וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיִּקְבֹּ֛ץ בֶּן־הֲדַ֥ד מֶלֶךְ־אֲרָ֖ם אֶת־כׇּל־מַחֲנֵ֑הוּ וַיַּ֕עַל וַיָּ֖צַר עַל־שֹׁמְרֽוֹן׃ And it came to pass after this, that Ben-hadad king of Aram gathered all his host, and went up, and besieged Samaria.

25 וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב (חרי) [דִּב־]יוֹנִ֖ים בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף׃ And there was a great famine in Samaria; and, behold, they besieged it, until an ass’s head was sold for fourscore pieces of silver, and the fourth part of a kab of dove’s dung for five pieces of silver.

26 וַֽיְהִי֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל עֹבֵ֖ר עַל־הַחֹמָ֑ה וְאִשָּׁ֗ה צָעֲקָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הוֹשִׁ֖יעָה אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ And as the king of Israel was passing by upon the wall, there cried a woman unto him, saying: ‘Help, my lord, O king.’

27 וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מֵאַ֖יִן אוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן־הַגֹּ֖רֶן א֥וֹ מִן־הַיָּֽקֶב׃ And he said: ‘If the LORD do not help thee, whence shall I help thee? out of the threshingfloor, or out of the winepress?’

28 וַיֹּאמֶר־לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר הָאִשָּׁ֨ה הַזֹּ֜את אָמְרָ֣ה אֵלַ֗י תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹאכְלֶ֣נּוּ הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּנִ֖י נֹאכַ֥ל מָחָֽר׃ And the king said unto her: ‘What aileth thee?’ And she answered: ‘This woman said unto me: Give thy son, that we may eat him to-day, and we will eat my son to-morrow.

29 וַנְּבַשֵּׁ֥ל אֶת־בְּנִ֖י וַנֹּאכְלֵ֑הוּ וָאֹמַ֨ר אֵלֶ֜יהָ בַּיּ֣וֹם הָאַחֵ֗ר תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹ֣אכְלֶ֔נּוּ וַתַּחְבִּ֖א אֶת־בְּנָֽהּ׃ So we boiled my son, and did eat him; and I said unto her on the next day: Give thy son, that we may eat him; and she hath hid her son.’

30 וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֤י הָֽאִשָּׁה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֔יו וְה֖וּא עֹבֵ֣ר עַל־הַחֹמָ֑ה וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַשַּׂ֛ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ מִבָּֽיִת׃ And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes—now he was passing by upon the wall—and the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh.

31 וַיֹּ֕אמֶר כֹּֽה־יַעֲשֶׂה־לִּ֥י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף אִֽם־יַעֲמֹ֞ד רֹ֣אשׁ אֱלִישָׁ֧ע בֶּן־שָׁפָ֛ט עָלָ֖יו הַיּֽוֹם׃ Then he said: ‘God do so to me, and more also, if the head of Elisha the son of Shaphat shall stand on him this day.’

32 וֶאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּבֵית֔וֹ וְהַזְּקֵנִ֖ים יֹשְׁבִ֣ים אִתּ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּפָנָ֗יו בְּטֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּלְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְה֣וּא ׀ אָמַ֣ר אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים הַרְּאִיתֶם֙ כִּֽי־שָׁלַ֞ח בֶּן־הַֽמְרַצֵּ֤חַ הַזֶּה֙ לְהָסִ֣יר אֶת־רֹאשִׁ֔י רְא֣וּ ׀ כְּבֹ֣א הַמַּלְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֙לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַחֲרָֽיו׃ But Elisha sat in his house, and the elders sat with him; and the king sent a man from before him; but ere the messenger came to him, he said to the elders: ‘See ye how this son of a murderer hath sent to take away my head? look, when the messenger cometh, shut the door, and hold the door fast against him; is not the sound of his master’s feet behind him?’

33 עוֹדֶ֙נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־זֹ֤את הָרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה מָה־אוֹחִ֥יל לַיהֹוָ֖ה עֽוֹד׃ {פ}
And while he yet talked with them, behold, the messenger came down unto him; and [the king] said: ‘Behold, this evil is of the LORD; why should I wait for the LORD any longer?’

Miqra according to the Masorah · Leseni: CC BY-SA · Chanzo
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · Leseni: Public Domain · Chanzo

Neno kwa neno (Hebrew → English · Strong’s)

וַיֹּ֨אמֶר֙ʼâmarto say
לֹ֣אlôʼnot
תַכֶּ֔הnâkâhto strike
הַאֲשֶׁ֥רʼăsherwho
שָׁבִ֛יתָshâbâhto transport into captivity
בְּחַרְבְּךָ֥cherebdrought
וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖qeshetha bow
אַתָּ֣הʼattâhthou and thee
מַכֶּ֑הnâkâhto strike
שִׂים֩sûwmto put (used in a great variety of appli
לֶ֨חֶםlechemfood
וָמַ֜יִםmayimwater
לִפְנֵיהֶ֗םpânîymthe face
וְיֹֽאכְלוּ֙ʼâkalto eat
וְיִשְׁתּ֔וּshâthâhto imbibe
וְיֵלְכ֖וּyâlakto walk
אֶלʼêlnear
אֲדֹנֵיהֶֽםʼâdôwnsovereign

Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).

II Kings 6:22 in every translation

עברית · Miqra according to the Masorah

וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּחַרְבְּךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖ אַתָּ֣ה מַכֶּ֑ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְיֹֽאכְלוּ֙ וְיִשְׁתּ֔וּ וְיֵלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶֽם׃

Leseni: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

And he answered: ‘Thou shalt not smite them; hast thou taken captive with thy sword and with thy bow those whom thou wouldest smite? set bread and water before them, that they may eat and drink, and go to their master.’

Leseni: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

Leseni: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם

Leseni: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם׃

Leseni: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

האָט ער געזאָגט: זאָלסט ניט דערשלאָגן. צי די װאָס דו האָסט געפֿאַנגען מיט דײַן שװערד און מיט דײַן בױגן דערשלאָגסט דאָס? שטעל פֿאַר זײ ברױט און װאַסער, און זאָלן זײ עסן און טרינקען, און גײן צו זײער האַר.

Leseni: CC0

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Ne les frappe pas, dit le prophète; frappes-tu donc ceux que tu fais prisonniers par ton glaive et ton arc? Fais-leur servir du pain et de l’eau afin qu’ils mangent et boivent et retournent auprès de leur maître."

Leseni: Public Domain

Polski · Bible in Polish, trans. Izaak Cylkow, 1841 - 1908 [pl]

I odpowiedział: Nie wolno ci ich zabijać. Czyżeś zwykł zabijać tych, których mieczem i łukiem swoim do niewoli zabrałeś? Postaw chleb i wodę przed nich, aby jedli i pili; poczem mogą odejść do pana swojego.

Leseni: Public Domain

Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

Aber er erwiderte: Du sollst sie nicht erschlagen. Hast du sie etwa gefangen gemacht mit deinem Schwert und deinem Bogen, dass du sie erschlagen willst? Setze ihnen Brot und Wasser vor, dass sie essen und trinken und dann zu ihrem Herrn zurückkehren.

Leseni: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Sed li diris:Ne mortigu; ĉu vi mortigas tiujn, kiujn vi kaptis per via glavo kaj per via pafarko? metu antaŭ ilin panon kaj akvon; ili manĝu kaj trinku, kaj ili iru al sia sinjoro.

Leseni: Public Domain

Commentary on II Kings 6:22

Rashi

English

[Would you slay] those you captured, etc. Is it your custom to slay those whom you bring into captivity (and destroy them)?

The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J · Leseni: CC-BY · Full commentary on Sefaria

Targum Jonathan

עברית

וַאֲמַר לָא תִקְטוֹל הָא דִשְׁבֵיתָא בְּחַרְבָּךְ וּבְקַשְׁתָּךְ אַתְּ קְטֵיל שַׁוֵי לַחְמָא וּמַיָא קֳדָמֵיהוֹן וְיֵכְלוּן וְיִשְׁתּוּן וְיֵזְלוּן לְרִבּוֹנֵיהוֹן:

Mikraot Gedolot · Leseni: Public Domain · Full commentary on Sefaria

Ralbag (Gersonides)

עברית

האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה. ר"ל הנה אלו שביתי ונהגתי בכח גבורת השם יתברך ולמה תכה אותם האם תכה האנשים אשר תנהג בשבי בחרבך ובקשתך אין זה ראוי וכל שכן שאין ראוי זה באשר שבה אותם הש"י:

On Your Way · Leseni: Public Domain · Full commentary on Sefaria